Berakhot 53B

ואין מברכין על הנר עד שיאותו.

We learned in the Mishnah: And one does not recite the blessing over the candle until he derives benefit from its light.

אמר רב יהודה אמר רב: לא ״יאותו״ יאותו ממש, אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה, ואפילו בריחוק מקום. וכן אמר רב אשי: בריחוק מקום שנינו.

Rav Yehuda says that Rav says: Derives benefit does not mean that the one reciting the blessing must actually derive benefit from the light of the candle. Rather, as long as if one were to stand close to the candle he could utilize its light, if he sees it he may recite a blessing over it, even if he is now standing at a distance.

מיתיבי: היתה לו נר טמונה בחיקו, או בפנס, או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה, או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת ⁠— אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה.

The Talmud raises an objection from a Tosefta: One who had a candle hidden in his lap or placed inside an opaque lamp, or if he saw a flame and did not utilize its light, or if he utilized its light and did not see a flame, may not recite a blessing until he both sees the flame and utilizes its light.

בשלמא משתמש לאורה ולא ראה שלהבת משכחת לה ⁠— דקיימא בקרן זוית. אלא ראה שלהבת ולא נשתמש לאורה היכי משכחת לה? לאו דמרחקא?!

The Talmud first clarifies the content of the Tosefta itself: Granted, a case where one utilizes its light and did not see a flame, can be found where the flame is situated around a corner, illuminating the area but hidden from his view. But how can a case where one saw a flame and did not utilize its light be found? Is it not referring to a case where one is distant? Apparently, one must actually utilize the flame; merely having the potential to utilize it is not sufficient.

לא, כגון דעמיא ואזלא.

The Talmud rejects this: No. This refers to a case where the flame is gradually dimming. One sees the flame, but is unable to utilize its light.