Shabbat 82A

דלא מקנח לכו בחספא, ולא קטיל לכו כינא אמנייכו, ולא שליף לכו ירקא ואכיל לכו מכישא דאסר גינאה.

as you do not clean yourselves with an earthenware shard, and you do not kill lice on your garments, and you do not pull out a vegetable and eat it before you untie the bundle that was tied by the gardener? This implies that all these actions carry with them the danger of witchcraft.

אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא, דמחדדן שמעתתיה? אמר ליה: מאי איזיל לגביה? דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא. אמר לי: מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא, ולא ליטרח טפי ⁠— דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטי שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה. אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא?! כל שכן זיל לגביה.

Rav Huna said to his son Rabba: What is the reason that you are not to be found among those who study before Rav Ḥisda, whose halakhot are incisive? Rabba said to him: For what purpose should I go to him? When I go to him, he sits me down and occupies me in mundane matters not related to Torah. For example: he said to me: One who enters a latrine should not sit down immediately and should not exert himself excessively because the rectum rests upon 3 teeth, the muscles that hold it in place, and there is concern lest the teeth of the rectum dislocate through exertion and he come to danger. Rav Huna said to his son Rabba: He is dealing with matters crucial to human life, and you say that he is dealing with mundane matters? Now that I know what you meant, all the more so go before him.

היו לפניו צרור וחרס, רב הונא אמר: מקנח בצרור ואין מקנח בחרס, ורב חסדא אמר: מקנח בחרס ואין מקנח בצרור. מיתיבי: היו לפניו צרור וחרס ⁠— מקנח בחרס ואין מקנח בצרור, תיובתא דרב הונא! תרגמה רפרם בר פפא קמיה דרב חסדא אליבא דרב הונא: באוגני כלים.

The Talmud continues to discuss these halakhot. Rav Huna said: One who relieves himself and needs to wipe and has before him a stone and an earthenware shard, wipes with the stone and does not wipe with the earthenware shard, since he might injure himself. And Rav Ḥisda said: He wipes with the earthenware shard and does not wipe with the stone, which is set-aside. The Talmud raises an objection from a baraita: If one had before him a stone and an earthenware shard, he wipes with the earthenware shard and does not wipe with the stone. That is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna. Rafram bar Pappa explained it before Rav Ḥisda in accordance with the opinion of Rav Huna: It is not referring to earthenware shards, but to the smooth rims of vessels, which pose no danger.