Shabbat 103B

תלמוד לומר: ״אחת״. הא כיצד, אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול ⁠— ״שם״ משמעון ומשמואל, ״נח״ מנחור, ״דן״ מדניאל, ״גד״ מגדיאל. רבי יהודה אומר: אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד ⁠— חייב, כגון: ״שש״ ״תת״, ״רר״, ״גג״, ״חח״.

therefore, the verse states “one,” which means one complete labor. How can the two phrases be reconciled? Rather it must be explained that one is liable only if he writes a small name that constitutes part of a longer name, e.g., Shem from the name Shimon or from Shmuel, Noaḥ from Naḥor, Dan from Daniel, Gad from Gaddiel. R' Yehuda says: One is liable even if he wrote only two letters that are one type of letter, e.g., shesh [shin shin], tet [tav tav], rar [reish reish], gag [gimmel gimmel], ḥaḥ [ḥet ḥet].

אמר רבי יוסי: וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם, שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו. לפיכך, שרט שריטה אחת על שני נסרין, או שתי שריטות על נסר אחד ⁠— חייב.

R' Yosei said: And is one liable due to the labor of writing? Isn’t one liable only due to the prohibition of marking, as they would write symbols on adjacent beams of the Tabernacle to know which beam was another beam’s counterpart? Therefore, one who made a single scratch on two boards, or two scratches on a single board, is liable.

רבי שמעון אומר: ״ועשה אחת״, יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארוג כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה ⁠— תלמוד לומר: ״מאחת״. אי ״מאחת״, יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת, ואפילו לא ארג אלא חוט אחד, ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה ⁠— תלמוד לומר: ״אחת״. הא כיצד? אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.

R' Shimon says: The verse states, “When a leader sinned, and he unwittingly performed one of any of the commandments which YHWH his God commanded not to do, and is guilty” (Leviticus 4:22), and from the word one, I might have thought that one is not guilty until he performs a complete labor, e.g., until he writes the entire name that he intended to write, or until he weaves the entire garment, or until he crafts the entire sieve made from the reeds of the warp and the woof; therefore, the verse states “from one.” However, if that is derived from the use of the phrase “from one,” I might have thought that one is liable even if he wrote only a single letter, or even if he wove only a single thread, or even if he crafted only a single eye of the sieve. Therefore, the verse states “one.” But how can we reconcile the two phrases? One is only liable for performing a labor that is of the type that endures. In that case it is considered a complete labor.