Berakhot 17A

בפמליא של מעלה. ובפמליא של מטה, ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה״.

in the heavenly entourage [pamalia] of angels each of whom ministers to a specific nation (see Daniel 10), and whose infighting causes war on earth; and in the earthly entourage, the rabbis, and among the disciples engaged in the study of Your Torah, whether they engage in its study for its own sake or not for its own sake. And all those engaged in Torah study not for its own sake, may it be Your will that they will come to engage in its study for its own sake.

רבי אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי: ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו, שתעמידנו בקרן אורה, ואל תעמידנו בקרן חשכה, ואל ידוה לבנו, ואל יחשכו עינינו״. איכא דאמרי, הא רב המנונא מצלי לה. ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: ״רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם״.

After his prayer, R' Alexandri said the following: May it be Your will, Lord our God, that You station us in a lighted corner and not in a darkened corner, and do not let our hearts become faint nor our eyes dim. Some say that this was the prayer that Rav Hamnuna would recite, and that after R' Alexandri prayed, he would say the following: God! it is revealed and known before You that our will is to perform Your will, and what prevents us? On the one hand, the yeast in the dough, the evil inclination that is within every person; and the subjugation to the kingdoms on the other. May it be Your will that You will deliver us from their hands, of both the evil inclination and the foreign kingdoms, so that we may return to perform the edicts of Your will with a perfect heart.

רבא בתר צלותיה אמר הכי: ״אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. עפר אני בחיי, קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי, שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים״. והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי.

After his prayer, Rava said the following: My God, before I was created I was worthless, and now that I have been created it is as if I had not been created, I am no more significant. I am dust in life, all the more so in my death. I am before You as a vessel filled with shame and humiliation. Therefore, may it be Your will, Lord my God, that I will sin no more, and that those transgressions that I have committed, cleanse in Your abundant mercy; but may this cleansing not be by means of suffering and serious illness, but rather in a manner I will be able to easily endure. And this is the confession of Rav Hamnuna Zuti on Yom Kippur.