Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תּוֹעֵב *, ש"ז, — איש תועבה, כנוי גנאי: ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל וכו' ואמר להם רבן גמליאל לבניו בני מהרו והוציאו מה שאתן מוציאין וכו' עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם (ערוב' סח:). (תועבה היא)1[על המחזיר גרושתו (דבר' כד ד).] היא תועבה ואין בניה תועבים קדוש' עז., יבמ' יא:, נדה ע..