Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תּוֹסֶפְתָּא * 4[אמנם יש סוברים, שעקר השם, השאול בעבר' מארמ', הוא תֹּוסְפָתָא, מ"ר מן תוספה, תוספת.], ש"נ, — כנוי אֹסף הברַיתות שלא באו במשנה ושכֻנסו בספר לעצמן: הילכתא סיפרא וסיפרי ותוספתא (מגי' כח:). סתם מתני' ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה וכו' (סנה' פו.). משכני אחריך נרוצה, אם למקרא למקרא אם למשנה למשנה אם לתלמוד לתלמוד ואם לתוספתא לתוספתא ואם לאגדתא לאגדתא (ר' יוסי בן איקא, מד"ר שה"ש, משכני). — ומ"ר *תוספתות: ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות וכו' כבר היה וכו' (מד"ר קהלת, מה שהיה). — ובסהמ"א, במשמ' תוספת באברי הגוף: עד שיגיע (כלי חוש הריח) אצל הנקב שסמוך למוח ששם תוספתות המוח הדומים לקצוות השדים ובו תהיה ההרחה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד, נ:). ויש לו (ללב) שתי תוספתות דומין לאזנים האחת ימינית והאחת שמאלית (שם, נד.). — ועי' *תּוֹסֶפֶת, *תּוֹסָפָה.