Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תֹּמֶן *, תומן4[בגזירה מן הארמ' תמניא, כדגמת שתות מארמ' שִתָּא.], — שמינית, אחת משמונה, וביחוד כמדת הנפח ביבש, שמינית הקב: בכל מקום הן עושין תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן וחצי תומן (תוספת' ב"ב ה י). אין לי אלא סאה, מניין לרבות תרקב וחצי תרקב וקב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן וכו' (ירוש' סוטה א ז). ולוג וחצי לוג ורביעית וחצי תומן ועוכלא (ב"ב פט:). — ואמר הפיטן: אשמתנו גדלה עד תומן ועוכלא אתה ה' רחמיך לא תכלא (תוחלת ישראל, סליח' יום שני של עשרת ימי תשובה).