Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תָּרַף II ° 2[פעל משני מן תרופה, שהובן במשמ' רפואה.], קל — עי' פֻע' לקמן.
— הִפע',°הִתְּרִיף, — רפא, הביא רפואה, ואמר הפיטן: כאהרן אשר כהן לפניך להניפה, ובעת החל הנגף בעם מהר להתריפה (אנשי אמנה, סליח' למנחה יוה"כ).
— פֻע', §תֹּרַף, — נרפא: ואתחנן אל ה' יחלימני ויחיני ולא כלו רחמיו, אך תרוף תורף יוסף3[חדוד ע"ד לה"כ: טרוף טורף יוסף (בראש' לז לג).] בתרופה אחת מבעלת האושפיזא (חיד"א, מעגל טוב השלם, עמ' 23).
— נִפע', °נִתּרַף — נרפא, ואמר המשורר: מעול זמנו נתרף ויתקף נפשי ינחמה (ר"ש שבזי, לבי לחכמה, שירי תימן, אידלזון-טורטשינר, 197).