Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תָּנַב ° 1[פעל שנגזר מן תְּנוּבָה, כדגמת תָּרַם מן תרומה, תָּמַר מן תמורה.], פ"י, — הניב תנובה, עשה פרות, ואמר הפיטן: מה חרי האף פורה ראש לתנוב (רסע"ג, אויה לי, תשעה באב, סדור רסע"ג, שכב). בתוך כל גל גדול כמה גלים קטנים לתנוב (הוא, אזהרות, שם, ריא).
— הִפע', °הִתְנִיב, — כמו תָּנַב: להאיר אפלם ולהתניב יבולם ולהפריח טלם (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ג, 25). ותצמח הנפשות בה ותתניב צמחית העשבים בגשמים (מהללה וגם תוסיף, גנז' שכטר ג, 236).