Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תָּוָה I קל לא נמצא במקרא.
— פִע', תִּוָּה, במקרא רק וַיְתָו, — כתב, רשם, schreiben, zeichnen; écrire, dessiner; to write, draw: וַיְתָו (דוד) על דלתות השער ויורד רירו אל זקנו (ש"א כא יד)1[בפרוש רש"י לאיוב לא לה כתוב: הן תוי שדי יענני, ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמ"ש עלי (במק' שתי מלים אלו בד"ו: עלי שכתב) כי אין כמוהו בארץ (ג' מלים אלו אינן בד"ו) תם וישר (ו)ירא אלהים. גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי (ד"א) כן היה איוב או' תנה (בד"ו: הנה!) לתוות אותי ואת כושרי, ע"כ, אבל אין הגרסה ברורה כל צרכה כדי לקבע את כונת רש"י בדיוק, ועי' גם ב. תָּוָה.].
— הִפע', וְהִתְוִיתָ, — כמו פִע': ויאמר יי' אלו2[קרי: אליו.] עבר בתוך העיר בתוך ירושלם וְהִתְוִיתָ תו על מצחות האנשים הנאנחים וכו' (יחזק' ט ד)3[בב"ס גני' מג יג כתוב: גבורתו תתוה בֹּקר וכו', אבל אין הגרסה נעלה מספק לא במלה זו (נ"א ברך) ולא בהמשך החרוז, ועי' במובא במהד' מ. צ. סגל, רצו; ולפי זה נתן גם פרוש הפעל תתוה לשעורים, וקשה לישב כך או כך את התרג' היונ' ϰατέπαυσεν (השבית) או ϰατέσπευσε (החיש), ואין לסמך על עצם קריאת האותיות תתוה, וצ"ע.]. — ובסהמ"א: שקו המדה הוא החוט שמכונין בו הבנין ומתוין אותו בו (השרשים לריב"ג, שרש קוה). — ואמר הפיטן: צליחת ירדן בו להתוות צפית שה לבית אבות (ר"א קליר, אתית עת, קרוב' לפרש' החדש). המלך להתחנן לו באתי אותי להתוות לחיים טובים מדשן ביתו להרוות (מלך אחד יהיה, סליח' לערב ר"ה). והמכתב מכתב אלהים לאששה חקקם זה כנגד זה לדרשה כונם והתום חמשה מול חמשה (שמעון בן אבון, שבוית מרום, יוצר ליום ב' שבועות).
— נִפע', °נִתְוָה, — שרשמו את תאורו, שתארו אותו4[כך לפי דעת ביאליק-רבניצקי מבאורם לשירי רשב"ג, ואמנם לא מן הנמנע שהתכון רשב"ג בצרוף לא יתוה במעון גם נוה, גם ללשון תַּוָּן (עי' שם) במשמ' חדר שאִוָּה בו למושב, וצ"ע.]: אשר לא יתוה במעון גם נוה לבלתי ישתוה בשבת הנוצרים (רשב"ג, תחלת החכמה, ביאליק-רבניצקי א, 70). מעון הדור אשר לא נתוית וציון למושב אוית (הוא, מעון אדיר, שם ב, 175). הוער מקדם וממזרח הובא וצדק לרגלו נקרא ונתוה (ר' בנימין בן זרח, אהבת עזוז, סליח' ה' עשי"ת).
— הָפע', °הָתְוָה, — שהתוו אותו: אשר התוו התוות באותות נשתוות כמספר המצוות ובהם נאמרים (אזהרות לרשב"ג). התווה עלי מצח לבנה ועלי לחיי בנות עיש וכימה הרשמו (רמב"ע, יום מרכבות, ברודי א, קכה).