Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תַּבְעֵרָה ° 1[ובמקרא בא תַּבְעֵרָה (במד' יא ג; דבר' ט כב) רק כשם מקום המבֹאר בבמד' שם: כי בערה בם אש יי'. ואמנם אין לדעת אם נולד שם המקום הזה בעבר', אבל על כל מקום אין ממש בפרוש המֻצע כמקום מרעה לבעיר, לבהמה.], ש"נ, — בעֵרה, דלֵקה, שרֵפה, Brand; incendie; combustion: ויתאבכו גאות עשן, יהיו נבוכים ומסוגרים בחוזק עשן התבערה (רש"י, ישע' ט יז). שלא יעלה ויכבה את תבערתו (הוא, יחזק' לא טו). כשתכבה תבערתך יעלה העשן ויכסה השמים (הוא, שם לב ז). ואש נשקה ביעקב, כמו ובערו והשיקו, שהוא ל' היסק ותבערה (הוא, תהל' עח כא). סיר נחושת הכפוי על תבערת עצים (הוא, קהלת ז ו). וישקע הורקנוס את להב המלחמה ויכבה את תבערתה ויחדל להלחם בעיר (יוסיפון כז). — מ"ר °תבערים: והרוגים ושרופים באש יוקד תבערים (יצחק ברבי משה, שאו לבבכם, אופן לשבת שלפני ר"ה).