Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
תְּלַאי * 2[עי' גם ערך *תְּלוֹי. ], ש"ז, — לולאה המחֻברת לכלי שתולים אותו בה: המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה, גמי כדי לעשות תלאי3[ כך בדפו'. בערוך ובכ"י: תלוי, עי' ד"ס שבת עח.. ועי' *תְּלוֹי. ] לנפה ולכברה (שבת ח ב). — °ובסהמ"א, במשמ' חלק תלוי של דבר: כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ (רש"י, ירמ' מח ט). — °ובמשמ' חתיכת עץ שתולים עליה דבר: לפיכך תלאי4[בבבלי (שבת קמ:) תליא בארמ', ופרש ר"ח שם: יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר וכו'; ורש"י פרש: ומלא החבל קרוי תליא.] של דגים אסור לטלטלו ושל בשר מותר (רמב"ם, שבת כו יט).