Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שׁוֹחֵט °, ש"ז, — בפרט בצרוף שוחט ובודק, ובר"ת שו"ב, אדם מֻסמך לשחט בהמות ועופות, מי שפרנסתו משחיטת בהמות ועופות1[במקורות הקדומים בא שׁוֹחֵט רק ככינו' פוע' ככנוי לכל אדם מישראל השוחט בהמה ועוף, ועי' שחט.], Sch(l)ächter; boucher; butcher: יש צורך לקבץ מנכבדי קהילתנו למנות שוחטים כפעם בפעם (תקנות קנדיאה, 48). עוד הסכמנו שהשוחטים יזהירו הקצבים לבל ישלחו יד בבית השחיטה להוציא שומן כמנהגם עד אחר הבדיקה (שם, 50). השוחטים והבודקים צריכים להיות יראי שמים ויבדקו החלפים היטב ובכ"מ יתמנו נאמנים שיבדקו פתאום סכין של שחיטה, כדי שיזהרו השוחטים בו היטב, גם לבדוק השוחטי' והבודקי' בכל הגליל, אם הם בקיאים כהלכתם וכו' (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת שס"ז, היילפרין, 16). ולא יהא (החשוד באמונה בשבתי צבי) סופר סת"ם, ולא שוחט ובודק (שם, 417). — ובפתגם: לפי השור השוחט2[ע"פ הארמית: לפום תורא טבחא (פסיק' רב', החודש).].