Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שָׁקוּט *, ת"ז מסֻפק1[עי' בהערה שאחר זו.]: מומין אלו בין קבועין בין עוברים וכו' ושראשו שקוט2[כך הגרסה במשנה שבבבלי (בכור' מג.) ובמדב"ם, ואלו במשניות: ושראשו שקוע, ואמנם, ע"פ הוראתו המקורית של השרש שקט, שהיא נפל, אפשר היה שיולד בלשון שקוט במשמ' ירוד, נופל למטה, אך אין זכר להוראה כזאת בלשון חז"ל, ועל כן מסתבר יותר, שהנכון שקוע (עי' שָׁקַע), ואך בהשפעת שמוט, הבא בתוספתא לפני שקוט, נוצר כתיב זה במק' שקוע. וצ"ע.] וכו' (בכורות ז ח). מומין אלו וכו' יתר עליהם אדם צוארו שמוט ושקוט (תוספתא בכור' ה א). ושראשו שקוט מלפניו (בכור' מג:). אמר להם וכו' שמא שפתותיה נאות עבות וכו' שמא צוארה נאה שקוט וכו' (נדר' סו:).