Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שָׁחַץ I * 1[עי' ב. שַׁחַץ הערה.], בינו' פָעוּ', שָׁחוּץ, — פרוץ במדותיו: תכשיטין למה הן אסורין, א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות וכו' והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר (ירוש' שבת ו א). מה הארי הזה שחוץ כך היו סיחון ועוג שחוצים (וגבורים)2[בלי ספק הוספת המעתיק, שהרי רק על מעשה מגֻנה ולא על גבורה מדֻבר כאן.] שלא היה בין זה לזה אלא מהלך יום אחד בלבד ולא זה בא לסיוע של זה ולא זה בא לסיוע של זה (מד"ר שה"ש, אתי מלבנון).3[באדר"נ נוסחא ב פרק מג, שכטר, 122 כתוב: שחץ שהוא שוחץ בפיו ע"כ, אבל אין זה אלא שבוש במק' שֶׁחָץ בפיו (עי' במין זה על א. שַׁחַל, לעיל), כלו' שחוצץ שניו בפיו כנוסח הילקוט משלי כ, תתקנט: חץ בשניו, וזאת כלשון משלי כ יז: ואחר ימלא פיהו חצץ, שכונתו: ואחר שישבע וימלא, חצץ את פיהו ויאמר לא אכלתי (עי' בספר העורך, משלי שלמה, עמ' 37). — ובסהמ"א שָׁחוּץ, בעקר במשמ' גאה, גאותן4[ע"פ הבנה זו בתו"מ.], ואמר הפיטן: נשק וצנה אל תרק ככפיר שחוץ (רסע"ג, אתא מרבבות, סדר לעצרת, סדור רסע"ג, שצב). ענף עץ עבות חפות מבחוץ וכו' צפוי לכפר בעד לב שחוץ (ר"א קליר, אמנם מצוה, ב סכות). — ואמר המשורר: דברה הנחוץ כבר נרמס בחוץ, ואישה השחוץ ביד דומא נחבא (זכריה בן סעדיה, ספר המוסר יב). — ואמר המליץ: ועל כל לב הזמן שחוץ, ופי כל שר צבאו נחוץ (שבלי הלקט, הלכות שחיטה, קצג:). — °וגם שלא בבינוני, ואמר הפיטן: זה שחץ וזה נחץ וזה לחץ וזה מחץ בלי ארך (אלעזר בן יהודה, יי יי, ברודי-וינר, מבחר השירה העברית, רסה).
— הִתפ', *הִשְׁתַּחֵץ, — היה לשקוץ ולחרפה: מלכות זו מתגאה ומשתחצת5[כלו' משום שהיתה מתגאה, ולכן היא נעשית שחץ ושקוץ.] (ספרי במד' קלא). שחץ, שהכל משתחץ (אדר"נ נוסחא ב פרק מג, שכטר, 122). — ובסהמ"א במשמ' התגאה והתחצף: כי תחת יופי, כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו (רש"י, ישע' ג כד). כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות ואומר לה הסבי עיניך מנגדי כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה בי כי איני יכול להתאפק (הוא, שה"ש ו ה). כי אהבתיו אהבה רבה מאז הכרתיו ומשתחץ על אהבתו (ריב"ל, באר יצחק, 175). — ואמר הפיטן: הטה אלהי אזנך לדוברת אני ואפסי עוד ושמע גדופיה וחרופיה משתחצת עד כסאך עוד (ר"א קליר, הטה, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: כל כת משתחצת מנאצת (ר"א צויפל, שלום על ישראל, הקד').
— נִפע', °נִשְׁחַץ, — נעשה שָׁחוּץ, ואמר הפיטן: אם זדונית השיאו לב טפש ונשחץ, נא כל מדה נכונה חלף אותם יי' ממחץ (שלמה בן מנחם, שלש עשרה, סליח' שחר' יוה"כ).