Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שַׂכִּין — שם לעוף (או לעופות במ"ר) מיטיבו(י) עוף1[כמבֹאר במפֹרט בספרו של העורך על משלי שלמה עמ' 113-116 (ועי' גם כאן בערך א. שָׁעַר), כל הפרשה הזאת מתארת את לחם המושל (גם מלה זו באה כאן במשמ' רע עין, בדומה לערב' מַאשִׁל ماشل ככנוי לבהמה שממעטת לתת חלב), לחם הכזבים (ולא את העֹשֶׁר, שאינו נזכר כלל), כעוף העף לשמים מפי האוכל, ובכוון זה נאמר: ושמת שכין בלעך, כלו' ותשים את אשר תבלע לעוף שיעוף מפיך השמימה. ואין שכין כאן לשון סַכִּין כמו שחשבו בכל המסרת של מתרגמים ומפרשים, אלא שם לעוף מיטיב עוף, כמו הנשר הנזכר על ידו, או לעופות במ"ר. ואמנם אפשר שלא כון הנקוד, הואיל והנקדנים כבר חשבו בטעות על סכין, אלא שלפנינו צורת מ"ר כגון שֵׂכִין, מן שְׂכִי, שֶׂכִי, שעל יד שֶׂכְוִי באותה משמ'. וכש"נ שעל יד שכי זה יש לראות שְׂכִיּוֹת, גם זאת באותה הוראה, ועי' שְׂכִיָּה, הערה. ואולם בסהמ"א השתמשו בצורה שַׂכִּין, במליצת הכתוב, כש"נ במשמ' סַכִּין, ועי' ערך זה.]: כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, ושמת שַׂכִּין בלעך אם בעל נפש אתה וכו' כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים משלי כג א-ה