Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שַׁבָּא * 1[אין לקבל את דעת פ. האופט 22 JAOS עמ' 17, שיש להבין כך גם במקרא, (יוא' ד ח) (ומכרום לשבאים אל גוי רחוק), והשוה (ירמ' ו כ).], שַׁבַּאי, ש"ז, — מי ששבה שֶׁבִי, לקח בשבי: מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם וכו' (ת"ר, סנה' קד.). לבת מלכים שנשבת והיה אביה עומד לפדותה והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם לכם אני ושלכם אני ואחריכם אני (ר' אליעזר, מד"ר שה"ש, לסוסתי). — ובסהמ"א: ולפי שראתה כי השבאי רוצה לכופה ולהתעלל בה שאלה את הרב אישה אם יש חלק בתחיית המתים למשליכים עצמם אל הים (מאמר על סדר הדורות לר' סעדיה בן מימון אבן דנא, חמדה גנוזה, כח:).