Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שֶׁטֶף ש"ז, שֵׁטֶף, — זֶרֶם הדבר השוטף והמציף, Strömen, Fluten; courant, inondation; streaming, flooding: וּבְשֶׁטֶף עבר כלה יעשה מקומה (נחו' א ח). על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לְשֵׁטֶף מים רבים אליו לא יגיעו (תהל' לב ו). מי פלג לַשֶּׁטֶף תעלה ודרך לחזיז קלות (איו' נח כה). — ובהשאלה, שֵׁטֶף אף וכליון ושֶׁטֶף מחנה צבא: אכזריות חמה וְשֵׁטֶף אף ומי יעמד לפני קנאה (משלי כז ד). והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בַּשֶׁטֶף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות (דני' ט כו). וזרעות הַשֶּׁטֶף ישטפו2[ויש גורסים הִשָּׁטֵף ישָטפו.] מלפניו וישברו (שם יא כב). — ובתו"מ3[גם בארמ' שִׁטְפָּא.]: הנותן עורות לעובדן הקצועין והתלושין הרי אילו של בעל הבית והיוצא עם שטף המים4[הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב (חול' קלז.) ופרש רש"י: שוטף במים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם, ע"כ, ועי' לקמן.] הרי אילו שלו (תוספת' ב"ק יא טז). הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של גשמים שהוא צריך להמתין לכמות שהיו (תוספת' פרה ט ג). שירד שטף של גשמים ושטפו (ירוש' שקל' א א). במבוי שהוא מתכבד ושטף של גשמים עובר בו (שם נדה א א). ויהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול (מד"ר אסת', ויגד לו מרדכי). — *כּלֵי שֶׁטֶף, כלים שאפשר לטהם ע"י שטיפה במים5[רש"י (חול' נה.): כל שאר כלים שאינם כלי חרס על שם שיש להם טהרה במקוה.]: כלי נתר וכו' מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרש ומאחוריהן ככלי שטף (תוספת' כלים ב"ק ב א). — *שֶׁטף עזים, צמר העזים שנשטף במים6[עי' הערה לעיל. ובתנחו' תזריע ו: מי פלג לשטף תעלה וכו', בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו.]: וראשית גז, ולא ראשית השטף (ספרי דבר' קסו). אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו (ר' יוחנן, מד"ר בראש' סה; שם שה"ש, נפת תטפנה). — *ושֶׁטֶף בדין, מהירות ופזיזות: ובזמן שהוא נותן ספיקלא, אין כל בריה מקלסת אותו מפני שהם יודעים שיש שטף7[בירוש' ברכ' ט ז: ששטף בדינו.] בדינו (מד"ר ויקר' כד). — ובסהמ"א: כשבשר ודם מתגדל הכל עצבים שאינם יודעים אם יש שטף בדינו (רש"י, דהי"א טז לא). כגון שעבר שטף מים על שדהו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ג, 466). — °ושֶׁטֶף הלשון: וכולן אותיות שמתחלפות ואין אנו יודעין איך הדבר אם בשטף הלשון או ד"א (ספר הקנה, פב:). — °אגב שטפִי: ואגב שיטפי הנני לבאר שנראה דתשובת הגאונים הנ"ל אינם מחלקים וכו' (שו"ת ר"י מינץ ור"מ פאדווה עו, פה:).— ואמר הפיטן: יען כי משטף8[כלו' המבול.] אתו פצית (ינאי, אסירי תקותך, זולאי, ב). הגשם חלף והשטף8[כלו' המבול.] הלך, זעם שכך וזעף שקט (הוא, מוציא אסירים, שם, ג). פליטים מסגרירי שטף8[כלו' המבול.] בהסכר מעינות וכו' (שם, ח). גרו פן יציפם שטף מבול (הוא, אז לעמקי שפה, שם, יב). — ומ"ר °שְׁטָפִים: כאפיק נחלים יעברו, שטפים, וכמהו כאפיקים בנגב, דמה עזר הבורא לעמו בצוק העתים ועת הצרה לשטפים יושיע בהם אנשי ארץ הנגב (ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, אפק). ומקוה מים הוא מלא המים וקבוצו יתקבצו בו מן המטר או מן השטפים (שם, שרש בור). שמא ירבו נוטפין על הזוחלין ר"ל מה שיגר מן המרזבים על השטפים (שם, שרש זחל). ויחסו קדרותם אל העת הזאת מפני שהשטפים המקדירים את המים יהיו בה (שם, שרש קדר). — ואמר המשורר: יום נבקעו לה ענני דמעות עין כמי דימון שטפיה (ר"י הלוי, שלום לבת, זמורה ג, 171).