Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שִׂמְלָה 1[מלה זו, שאין על ידה פעל בעבר', באה בכתבת ארמ' מארך בכתב יתדות שַ־אַמ־לַת, ובערב' בצורת שַׁמְלַה̈ شملة, ושם גם פעל שַמַל במשמ' עטף, הקיף, בהוראות משאלות מזו, וכן שמות עצם ותאר נוספים מאותו שרש. אף על פי כן אפשר, שנגזרו כל אל מן השם, הבא לבדו בעבר'. ביתר השפות השמיות אין תמורת המלה והשרש, וע'י שַׂלְמָה, ובהערה שם.], ש"נ, סמ' שִׂמְלַת, כנ' שִׂמְלָתְךָ, שִׂמְלָתוֹ, שִׂמְלָתֵנוּ, מ"ר שְׂמָלֹת, שִׂמְלֹתַיִךְ, שִׂמְלֹתָיו, שִׂמְלֹתֵיכֶם, שִׂמְלֹתָם, — בגד, כסות, Tuch, Kleid; toile, habit; cloth, garment: ויקח שם ויפת את הַשִּׂמְלָה וכו' ויכסו את ערות אביהם (בראש' ט כג). והטהרו והחליפו שִׂמְלֹתֵיכֶם (שם לה ב). ויקרע יעקב שִׂמְלֹתָיו וישם שק במתניו (שם לז לד). ויגלח ויחלף שִׂמְלֹתָיו (שם מא יד). ויקרעו שִׂמְלֹתָם (שם מד יג). לכלם נתן לאיש חלפות שְׂמָלֹת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שְׂמָלֹת (שם מה כב). ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב וּשְׂמָלֹת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם (שמות ג כב). משארתם צררת בְּשִׂמְלֹתָם על שכמם (שם יב לד). וקדשתם היום ומחר וכבסו שְׂמָלֹתָם (שם יט ג). כי הוא כסותה לבדה הוא שִׂמְלָתוֹ2[בפסוק שלפני זה: אם חבל תחבל שַׂלְמַת רעך.] לערו במה ישכב (שם כב כו). שִׂמְלָתְךָ לא בלתה מעליך (דבר' ח ד). ואהב גר לתת לו לחם וְשִׂמְלָה3[השוה: ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (בראש' כח כ).] (שם י יח). והסירה את שִׂמְלַת שביה מעליה (שם כא יג). וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לְשִׂמְלָתוֹ (שם כב ג). לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שִׂמְלַת אשה (שם שם ה). ופרשו הַשִּׂמְלָה לפני זקני העיר (שם שם יז). ויקרע יהושע שִׂמְלֹתָיו ויפל על פניו ארצה (יהו' ז ו). ויפרשו את הַשִּׂמְלָה וישליכו שמה איש נזם שללו (שופט' ח כה). חרב גלית הפלשתי וכו' הנה היא לוטה בַּשִּׂמְלָה אחרי האפוד (ש"א כא י). וירחץ ויסך ויחלף שמלתו4[כך כתיב; קרי שִׂמְלֹתָיו.] ויבא בית יי' (ש"ב יב כ). כי יחפש איש כאחיו בית אביו שִׂמְלָה5[אמנם קשים הדברים בענין, והעורך (הלשון והספר ב, עמ' 129) הביע את ההשערה שאולי המכֻוָן: מָשְׁלָה, לְכָה, קצין תהיה לנו, וצ"ע.] לכה קצין תהיה לנו וכו' ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שִׂמְלָה6[במגלות ים המלח: שלמה.] (ישע' ג ו-ז). לחמנו נאכל וְשִׂמְלָתֵנוּ נלבש (שם ד א). כי כל סאון סאן ברעש וְשִׂמְלָה מגוללה בדמים (שם ט ד). מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בְּשִׂמְלָה (משלי ל ד). ורחצת וסכת ושמת שמלתך7[כך כתיב; קרי: שִׂמְלֹתַיִךְ. על: ותעבוני שַׂלְמֹתַי (איוב ט לא) עי' תָּעַב.] עליך (רות ג ג). — ובתו"מ: אף השמלה היתה בכלל כל אלה (האבדות), ולמה יצאת, להקיש אליה, לומר לך, מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנים ויש לה תובעים וכו' (ב"מ ב ה). ופרשו השמלה, מחוורין8[ובספרי במד' רלז: יחוורו.] הדברים כשמלה (מכי' משפטים יג). שמלה לך קצין תהיה לנו, דברים שבני אדם מתכסין בהן בשמלה ישנן בידיך (שבת קיט:). ופרשו השמלה, מלמד שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה, ר"א בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש (כתוב' מו.). ושאלה אשה משכנתה וגו', מלמד שהשמלות חביבות עליהן ביותר, שבזמן שאדם יוצא לדרך אם אין לו שמלה הוא מכסיף (מד"ר שמות יג). — ובסהמ"א: אלונטית, שמלה (רגמ"ה, מנח' עב.). וכדי להטעים ולחור דברינו כשמלה וכו' (פנקס ועד ד' ארצות, היילפרין, 154). — ואמר המשורר: ביום תבוא חמוץ בגד ושמלתך מאדמה (ראב"ע, קרא שיר זה, כהנא א, 76). הנה פני תבל מחדשה שמלת שמחות היא מלבשה (הוא, הנה פני תבל, שם, 126). וחסמתי פיה בשמלה ושברתי כל השבטים על גבה (ר"י חריזי, תחכ' ו, קאמינקא, 77). — ובזמן האחרון נוהג השם שִׂמְלָה בספרות ובדבור במשמ' בגד של אשה.