Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שִׁתּוּפִי °, ש"ז, — מתכונת השתוף, מיֻסד על בסיס של שתוף, בנגוד לפרטי, כגון מִפעל שתופי, משק שתופי וכדו', נוהג בספרות ובדבור2[בתנחומא בובר שלח טו עמ' 82 נאמר: איך אשיתך בבנים וגו', אין הלשון הזה אלא לשון השתופייה, שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר (בראש' ד כה) ע"כ. והמהדיר מעיר: השתופייה, לשון שותפות, ואינו מסתבר. ואלו כל הענין מורה על כך, כי הדרשה באה לפרש את הכתוב בירמיה על מקרהו של ילד מאֻמץ, הואיל ואין להורים בן או שמת בנם שהיה להם. והואיל והמדֻבר ככתוב בירמיה ג יט על ישראל בלשון נקבה, על כן נראים הדברים כי כונת הדרש למלה היונ' εἰσποιητή (בת) מאֻמצת.].