Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שְׁעוֹן °, ש"ז, — זה ששועים אליו ונשענים עליו1[כנראה צרפו הפיטנים ביצרם מלה זו את מושגיהם של שני השרשים שעה ושען יחד, ואמנם כאן או כאן בולטת אחת ממשמעיות אלו בפרט.]: ואמר הפיטן: שתתו שעון בה לשעיה (ר"א קליר, אבן חוג, קרוב' א ר"ה). תפן במכון לכם שבת, שעון ומוסר כעלו במחשבת (הוא, תפן במכון, מוסף א ר"ה). אשא דעי למרחוק שעון באת מרחוק, בפעלו צרי דחוק (הוא, שחר' יו"כ, מחזור איטל' ב, פא.). גדל חסד מטה כלפיו כפיד שוענו, גבר טוב חסיונו מבטיחת אדם שעוננו2[טוב לגבר לחסות בהקב"ה מלבטוח ומלשעון על אדם (בֶּר בסדורו). ועי' ב. פִּיד.] (מנחם ברבי מכיר, אשחר אל אל, יוצר לשבת שובה, בר, 786). — ואמר המשורר: שקט לבבי בשעון על ידך (שמריה בן אליהו האקריטי, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, קסח).