Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
שְׁבַת * 2[באשור' שְבַתֻּ וגם שְבִתֻּ, פרס' שִׁבִת, סור' שְׁבֶתָּא. מוצא המילה לא הברר כל צרכו, ולפי (ב. גיגר, תוספת הערוך 391), אין מקורה בפרסית אלא כנראה באשור', וצ"ע.לפי עדות יתר הלשונות יש לבטא מלה זו, שעל כל פנים אין מקורה בעברית: שְׁבַת (בכנ' שְׁבַתּוֹ וכו' ) או שְׁבֵת, ולא שֶׁבֶת, ובכ"י פרמה (פאה ג ב, מעשרות ד ה) מנקד שְׁבַת וכן עקר.], ש"נ, — צמח ששמש תבלין, Dill, anaethum graveoleus; aneth; dill: ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל וכו' שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד (פאה ג ב). ר' אליעזר אומר השבת מתעשרת זרע וירק וזירין וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד (מעש' ד ה). השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה ואינו מטמא טומאת אוכלים (עקצ' ג ד). השבת שזרעה לזרע מתעשרת לזרע ופטורה זירין וירק (תוספת' שביע' ב ז). שורשי השבת לא מטמאין ולא מיטמאין ולא מצטרפין (שם עקצ' א ב). — ובסהמ"א: ויופשט עורו ויבושל במים ושמן זית מועט ושבת וכרתי (פרקי משה ט, כו.). ותטיף באוזן שמן שבת (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א, האזנים).