Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
רֹךְ 1[עי' בהערה הבאה.], ש"ז, — תכונת האדם או הדבר הרך, מֹרֶךְ, Zartheit; tendreté; tenderness: הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג וּמֵרֹךְ2[בעקר צורת מקור כמו "מהתענג". ומלה זו, רֹךְ, יש להכירה גם במשלי ז כא: הטתו בְּרֹב (צ"ל: בְּרֹךְ) לקחה בחלק שפתיה תדיחנו. וכן שם יא כה: נפש ברכה (צ"ל בְּרֻכָּהּ, ברֹךְ שבה) תדשן ומרוה גם הוא יורא. ועי' גם טורטשינר, משלי שלמה, עמ' 105 , על משלי כו כח. (דבר' כח נו). — ואמר המליץ: מנעו מרך נפשכם (משלי אסף ב לו ח). — °רֹךְ פנים, הנגוד לעזות פנים3[ועי' רָכַךְ].: שהוא (הבושה) רוך הפנים מהמעשים הכעורים (אברהם בן חסדאי, מאזני צדק לאלגזאלי יט, 106).