Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
רָטָה II * 1[מן הארמ' שבתו"מ. ועי' רְטִיָּה.], פ"י, — רָטָה את הפשתן, זרר וסחט אותו להוציא רטיבותו, auswinden; tordre; to wring (out): (פשתן שטואתו נדה) הרוטיהו2[כך הוצ' צוק"מ; בדפוס': הסיטוהו, הרטיבין.] טמא מפני פיהו (ר' יהודה, תוספת' טהר' ד יא). המכבס את כסותו והסוחט את שערו והרוטה3[כך צוק"מ; בדפוס: הרודה, הרוטב.] פשתנו והיו שם טהרות, ספק נתזו ספק לא נתזו, ספיקו טהור (שם שם ה טז).
— הִפע', °הִרְטָה, — הרטה את המכה, שם עליה רְטִיָּה, חבש ורפא אותה: צבאות כל פועל לצלעם ירטי תעל צפירת פאר להעל (ר"א קליר, אנסיכה מלכי, מוסף א ר"ה). הזכר ישיבת אהל המאביק לשר גחל, הצילה שאונו מבהל, הצגים להרטות מחל (הוא, צפה בבת תמותה, מוסף יום כפור). והכנת צרי וחתול לא חתלה, והגהת מזור להרטות מחלה (משלם בן קלונימוס, מי יתנה, סלוק יוה"כ). כי אם ישתה ממנו משנה שנוי גדול ואם ירטה בו לא יפעל מהדבר (קאנון א ב ב יח). חנינה וחמודה אסתר המלכה לפני המלך עמדה להרטות המכה (משנכנס אדר, זמר לפורים, MGWJ 1894, עמ' 85).