Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
רַבְצָן *, ת"ז, נק' רַבְצָנִית, — שדרכו לרבץ על כרעיו ורגליו: רובץ (תחת משאו) ולא רבצן (מכי' מס' דכספא כ). המוכר פרה לחבירו על מנת שיש בה מומין ואמר לו נגחנית היא נשכנית היא בעטנית היא רבצנית היא, היה בה מום אחר וסנפו עם המומין הרי זה מקח טעות (תוספת' ב"ב ד ו). — ובסהמ"א: במקום שאינו חייב לפרוק כגון בחמור שהוא רבצן וכו' שפטור מצד פריקה חייב משום צער בעלי חיים (טור חו"מ רעב).