Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
רִיף * 6[עפ"י ריפתא במשמ' זו בארמ' שבתו"מ; ואמנם עקר צורת המלה הארמית היא רעיפתא, בערב' רע'יפ رغيف . ועי' גם רַף, מ"ר רִפִין.], ש"ז, — ככר לחם, Brotlaib; miche de pain; loaf of bread: עריס שהעבירו על גבי הריפין הרי הריפין כמחיצה (ר' אליעזר, תוספת' כלא' ד ה). — ובסהמ"א: שיהו גובין קמח מכל בית ובית ביום טוב האחרון של פסח ועושין אותו ריפי ריפי (שו"ת הגאו' מהגני', גינצבורג, 121). ריפי שני ככרות הדבוקין זה לזה ושמן בלשון ארמי איפה (שם, 341).