Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
קָנַט * 2[עי' בהערה לעיל.], קל, עי' לקמן.
— הִפע', *הִקְנִיט2[עי' בהערה לעיל.], — א) עקץ והכעיס וצִעֵר, sticheln, kränken; piquer, vexer; to taunt, hurt: שאם אקניטנו (את העבד) ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם (ידים ד ז). מקדיח את התבשיל ומקניט את רבו (תוספת' ברכ' ז יח). אפילו כמאן דמר היא נתנה אצבעו בין שיניה תצא שלא בכתובה, מודי במקניטה ונדרה (שיוציא ויתן כתבתה) (ר' הונה, ירוש' כתוב' ז ב). שמתוך שיודע שאם מגרשה היה אסורה לחזור לו ואף מקניטתו והוא מגרשה (ר' הילא, שם נדר' יא ד). מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות (ברכ' יח:). א"ל הלל לשמאי מפני מה בוצרים בטהרה ואין מוסקין כטהרה, א"ל (שמאי) אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה (שבת יז.). מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה ואמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז. אמר אחד מהם אני אקניטנו3[בכ"י מינכן: אקניט אותו, עי' ד"ס.] (ת"ר, שם לט.). אל תקניטני , שבלשון יחיד אני שונה אותה4[רש"י, חול' קכב:: אל תקניטני להשיב לי ממנה, שבלשון יחיד אני שונה אותה ולא בלשון סתם משנה, שאני אומר אלעזר בן יהודה אמרה כדתני, ע"ב.] (ר' יוחנן לריש לקיש, פסח' פד.). מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים, ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו (בשם רבה בר מרי, יומ' פו:). וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד, אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו ירא עליכם וישפוט ואף הוא מקפידו ויאמר ומאז באתי אל פרעה (מד"ר שמות ו). משל לבני מדינה שעשו עטרה למלך, הקניטוהו וסבלן הקניטוהו וסבלן, אחר כך אמר להם המלך כלום אתם מקניטין אותי אלא בשביל שעטרתם לי וכו', כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כלום אתם מקניטין אלא בשביל איקונין של יעקב שחקוקה על כסאי (ר' יהושע בר' נחמיה, שם איכ', איכה יעיב באפו). למלך שתפש את שונאיו והרגן והיו בני המדינה מפרכסין בדם שונאיו, פעם אחת הקניטוהו ודחפן והוציאן חוץ לפלטין וכו' (ר' יודן, שם שם, ולא זכר). למלך שיצא למלחמה והיו בניו עמו והיו מקניטין אותו, למחר יצא המלך לבדו ולא היו בניו עמו, אמר המלך הלואי היו בני עמי ואפי' היו מקניטין אותי (ר' חייא, שם שם, זכר עניי ומרודי). אלו היה משה מתון היה ניצול אלא שהקניטו והקפידו אותו וכו' (שם קהל', כי העושק יהולל חכם). למלך שנשא מטרוניתא וכו' פעם אחת הקניט אותה וטרדה מתוך פלטין שלו (פסיק' ר"כ, אנכי אנכי, בובר, קלח:). היאך אנו עושין תשובה, באלו פנים אנו באים לפני המקום, לא הכעסנו אותו לא הקנטנו אותו (שם, שובה, קסה.). בוכה אני שהקנטתי5[בהוצ' בובר: שהכעסתי.] את אבא, ומזמר אני שלא נתנני להריגה (מד"ר תהל' ג). — ובסהמ"א: כי ירט הדרך לנגדי, רבותינו וכו' דרשוהו נוטריקון יראה ראתה נטתה, בשביל שהדרך לנגדי כלומר לקנאתי ולהקניטני (רש"י, במד' כב לב). סמל הקנאה, צורת הקנאה, מקנא ומקניט להקב"ה (הוא, יחזק' ח ג). הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס (הוא, ביצ' כח:). כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ו ה). אין שמעון חייב להקניט השר שלו כדי לגבות חובו של ראובן (שו"ע חו"מ קעו מז). — °ובלי השלמה, מַקְנִיט כמו פושע: כי תעשוק ותגזול מן הצדיק את צדקו, ועל עצת רשעים ומקניטים הופעת זיוך להראות להם פנים שוחקות (הוא, איו' י ג).6[ברש"י, יהוש' א יח) נדפס בטעות: ימרה, יקניט את דבריך, אך שתי מלים אלה הן מדברי הכתוב ואינן השלמה אל יקניט.] — ב) במשמ' קָץ, כמו קָט, נָקֹט: האדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מקנטת7[בדפוס' (תנחו', תזריע ג): מצירה, ובכ"י רומי קניטה כמו בהמשך, עי' לקמן בנין קל והערה שם.] עליו (תנחו' בובר, תזריע ד).
— קל, בינ' *קָנַט, נק' קְנֵטָה, קניטה, ובינ' פעו' קָנוּט, קְנוֹטָה8[בגרסת ר' שמשון משנץ (עי' גיגר, Zeitschrift יא, 1875( בספרא סוף קדושים: ואקוץ בם, כאדם שקונט מזונו, ובגנזי שכטר א, 214 הגרסה: כאדם שקנוט מזונו, ולדעת לוי גינצבורג כך נכון. ואמנם בדפוסים באדם שהוא קץ ממזונו, ובספרא, סוף אחרי: שמקיא את מזונו, ובילק' שמע' ויקר' תרכה: כאדם שהוא קווט (נ"א קץ) במזונו, וכנראה אין קנוט או קונט אלא טעות, שהֻשפעה אף מן נקוט, נפע' מן קוט.ובדגמאות מן המדרשים המובאות לקמן בא קנט, קניט או קנוט רק בצרוף נפשו קניטה, המשפע בלי ספק מלשון המקרא: נָקְטָה נפשי בחיי (איו' י א), עי' קוּט. והשוה את דברי ת"י, במד' כא ה): ונפשנא קנטת כתרג' ונפשנו קצה.], — כמו קָט, נָקוֹט, קצה נפשו: והתינוק היה נתון במעי אמו ט' חודשים ואין נפשו קניטה9[כך גם שם, הוצ' בובר, תזריע ד).] עליו (תנחו' תזריע ג). בנוהג שבעולם אדם אוכל צחנה שני ימים או שלשה ימים ונפשו קניטה10[אולי צ"ל קנוטה, בס"א: קניטא. ובילק' שמע' משלי בס"א נקוטה, ובפסיק' ר"כ, דברי ירמיהו, בובר, קיא.): נקיטה.] עליו, ואתם הרי כמה שנים אתם עובדים ע"ז שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם קניטה (ילק' שמע' משלי תתקלב; שם איכ' תתקצח). לא הספיק לגמור (לאכל את הדג המבאיש) נפשו קניטה עליו (מדה"ג, שמות יד ה, 137). — ובסהמ"א: נפשי בחיי קנוטה (ר"ז אלצ'אהרי, ספר המוסר מחב' כה, כ"י תימני). — °וקָנַט את הנפש: ויקרע (החלוק) ונפשי לי קונט כי אין זולתו מכנסים ואבנט (שם מחב' לח). — °ובמשמ' כעס, הקפיד: כדאי הוא הלל שיאבד ממך ארבע מאות זוז והלל לא יקנוט11בבבלי (שבת לא.): לא יקפיד.] (ספר מעשיות, גסטר, 56). שלא היה לו דבר לפני הלל וקנט (שמאי) מלהשיב וכו' והוצרך הלל להמאיך את נפשו ולכפוף את עצמו כדי שיצאו הדברים ולא יוכל שמאי להימנע מלהשיב עד שהראה את הרבים כי קנט שמאי והשוה את המדה שהיה מאז חולקה, כי מעיקרה היה חולק בין בוצר למוסק, ודחקו הלל בתשובה עד שקנט והשוה ביניהן ונראה כי בטלו דבריו (תשו' הגא' הרכבי רנ, 127). — °וקָנְטָה הדעת12[וגם בשמוש ארמי: דכד קניטה דע, בכעסיה מתרווח בקריעת בגדיו (ר"ח, שבת קה.).], באותה משמ': משום שלא מצא תשובה וקנטה דעתו מלשנות אמר הריני משוה זה לזה (שם שם).
— הִתפ', °הִתְקַנֵּט, — התקנטו זה עם זה, הקניטו זה את זה, ואמר המליץ: כאשר יזדמן לפעמים שני אוהבים מתקנטים בחמה נמהרה על דבר קל (בן זאב, פרוש לס' בן סירא כב כב).