Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
קֶצַח 1[בארמ' קצחא, בערב' קזח قزح.], ש"ז, — צמח שגרעיניו משמשים תבלין (nigella sativa) ממיני הַכַּמֹּן, Schwarzkümmel; nielle; black cumin: הלא אם שוה פניה (של האדמה) והפיץ קֶצַח וכמן יזרק (ישע' כח כה). כי לא בחרוץ יודש קֶצַח ואופן עגלה על כמן יוסב כי במטה יחבט קֶצַח וכמן בשבט (שם שם כז). — ובתו"מ: בככרות של נחתום אינו טמא אלא הקצח והשום והשנונית בלבד (תוספת' טבו"י א ב). המינין האסורין בבית שאן הקצח והשומשום והחרדל והשום (בשם רבי בן מעדיה, ירוש' דמאי ב א). הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב (ר' חמא בר' חנינא, ברכ' מ.). קצח אחד מששים סמני המות הוא (רשב"ג, שם שם).