Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
קִרְצֵף *, פ"י, — סרק ושפשף במסרק וכדו'2[עי' קִרְצוּף.] striegeln; étriller; to curry: ר' יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביו"ט (מפני שהוא עושה חבורה) אבל מקרצפין, וחכ"א אין מקרדין אף לא מקרצפין (ביצה ב ח; עד' ג יב). — ובסהמ"א במשמ' גרד ביד: בתוכם היה סענדעריל באמת כבהמה נכנעת שמניחה להם לתינוקות לרכוב על גבה ולקרצף לה את הלסתות (ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי ד, פרדס ג, 18).
— הִתפ', °הִתְקַרְצֵף, — קרצף את עצמו: בימי הנביאים השתמשו הפרושים בהעלאת בגדי צמר על בשרם לסרד ולהתקרצף בהם תמיד (ר"א, צויפל, שלום על ישראל ב 15).