Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
קִלְּשׁוֹן 1[על משקל קִמְּשׁוֹן.], ש"ז,— שם כלי מתכת: והיתה הפצירה פים למחרשות ולאתים ולשלש קִלְּשׁוֹן2[המסרת העבר' (ואף הוולג') פרשה שלש קלשון במשמ' המזלג בעל שלש השנים (ש"א ב יג) ובמלה זו משתמש התרג' הארמי, המאֻחר, לקהלת יב יא במק' משׂמרות, ואף היו שפרשו את המלה קלשון מן השרש (הארמי) קלש במשמ' (המקל) הדק, ואין זה מסתבר. אך השבעים תרגמו τϱεῖς σίϰλοι εἰς τὸν ὀδόντα, כאלו קראו בראשי תיבות לשל(שה) שק(לים) לשן. מצד אחד יש לשים לב לצרוף השכיח באשור' שַלָק לִשָנִ כרות הלשון (וכן שַלָק פִי, כרות הפה), כגון: לִשָנ-שֻ-נֻ אַש-לֻ-אֻק, את לשונם כרתי (Rawl. V, 4. 69), שעל פיו אולי נקראה מין חכה ששמשה לציד דגים וכדו' שלק-לשון (לא שלש-קלשון), השוה: תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו (איוב מ כה), ואולי כלי נשק, כורת לשון ופה, וצ"ע.] ולהקרדמים ולהציב הדרבן (ש"א יג כא). — ובסהמ"א, במשמ' מזלג שלש השנים: הראיתם איש כזה אשר שפתו חניתו ולשונו קלשונו (ר"י חריזי, תחכ' ג, 38). כי שפתי חניתי והגיוני אוני וניבי חרבי ומלי כלי ולשוני קלשוני (הוא, אגר' לשון הזהב, דברי חפץ).— ואמר המשורר: עתה אדיקם כמי טיט כי קלשוני לשוני (רשב"ג, נחר בקוראי, שם, 19). ותדע כי לשונן קלשונן ותשור כי חניתותן בעטן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 161). ובקרב בין שבחי הם שלחי ושמתי את לשוני קלשוני (ר"י חריזי, תחכ' יח 191). — ובתמונה לאות שין העברית, בחידות לשון: עמו שלש קלשון גם חכה ודג מגדולים3[האותיות שון של "לשון".] (ראב"ע, אחוד לבנים, איגר 46). ומה קלשון זהב ומחתה ולא חתה לעולם בתוכה אש ועון מכפרת4[האותיות ש-מ-עון של "שמעון".] (אלעזר הבבלי, דיואן ברודי, קט).