Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
קְלֹקֵל ש"ז, או ת"ז, — (דבר) קל, קטן וזעום3[כך בקרוב הבינו הקדמונים את המלה, מלשון קל, השבעים: διαϰένῳ, ריק ובטל, וולג': levissimo, קל מאד, ת"א: דמיכלה קליל, ת"י: דמזוניה קליל, רש"י (עי' בבלי יומא עה:) לתורה וכן לבבלי (ע"ז ה:): לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל כלו' קל ביותר וכו', ריב"ג: היבש, הקל במשקל, ראב"ע: כמו קל הקל והמלה כפולה ורבים כמו הם.ואולם אין פירושים אלו, שעל פיהם נוהג קלקל בדבור ובספרות אף במשמ' (דבר) מאוס ומקולקל מוכחים, ובאשור' בא קַלְקַלְתֻ במשמ' רעב (לפי זה יש לפרש לחם קלקל, לחם רעבון), ואף קֻלְקֻלָנֻ כשם פרח הקציעה, וכן בערב' קלקל הוא צמח מדברי, ולפי זה ראה פָּרְלָס קְלֹקֵל כשם לצמח מן, ואולם לֶו Flora III, עמ' 91 דוחה דעה זו.]: וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הַקְּלֹקֵל (במד' כא ה).