Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
צָפַן II *, במקור נשמט סימן התקופה. קל לא נמצא.
— הִפְע', *הִצְפִּין, — פנה לצד צָפוֹן1[ומזה נגזר גם ש"ז מַצְפֵּן, עי' שם.]: הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין (רב יצחק, ב"ב כה:). — ובסהמ"א: מדרימים ממזרח למערב, ומצפינים ממערב למזרח (שבתי דונולו, חכמוני ליצירה, 81). הולכים באפלה כעורים אינם עומדים על מתכונת הדברים מי יצפין ומי ידרים, ומידיעת האמת ננעלים ונסגרים (מנחת קנאות, קופמן, 11). — ואמר הפיטן: גבה תקרה קרה כמקוראי אל, גבולות הדרים הצפין והציב בהר אל (מאיר בר' יצחק, את השם, יוצ' שבת בין יוה"כ לסכות). — °ובהשאלה, פנה לכל צד, ואמר הפיטן: לכל צד פונים, ולכל פנים מפנים, ולכל רוח מצפינים2[ברודי בהערותיו גזר מן א. צָפַן.] ולכל קצוות מצֻפנים, וחיות ואופנים במחנם צפונים, בקול רעש גדול עונים (מי גבר יחיה, קבץ על יד יא, כג).
— פֻע', בינ' °מְצֻפָּן, — מֻפְנֶה, ואמר הפיטן: ולכל קצוות מצפנים (שם שם).