Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
צָפִית 1מן ג. צָפָה, עי"ש כל המו"מ., ש"נ, — שם הקבוץ לכל המסֻבים אל השלחן בשעת המשתה2[עי' אפשרות אחרת בהערה לערך ג. צָפָה.], Nahlgäste; convives; boo-cnompanion: ערך השלחן צפה הצפית3אולי באמת צָפִים, [ובאשור' צַפִיתֻ, מִצְפֶּה]. אכול שתה קומו שרים משחו מגן (ישע' כא ה). — °ובמשמ' מפת השלחן(?), ואמר הפיטן: צרור מר וקנמון היותם מקטרים, קטרת וצפית ונר ושלחן ומנורים (מחזור ויטרי, 595). דרשו מעל ספר יי' וקראו נתנה ראש אם כן איפה כי ערוך השלחן והצפית צפה ברב טוב לבית ישראל ונשתחוה ונשובה אל אל (כנף רננים, פזמו' ליוה"כ, סז:). — ובחדוד לשון, ואמר הפיטן: עמי רדו איפה וריע רע על לא צפית צפה והרחק רע (שם, טו). — °ובמשמ' צִפִּיָּה ותקוה: וזה כל פרי צפה הצפית לישועת אלהינו כי יבוא לציון גואל וכו' (ר"י מוסקאטו, קול יהודה, פתיח').