Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
צָפִיר 4בארמ' צפירא, בסור' צפריא [ובאשו' שַפִּיר בשין.], ש"ז, סמי' צְפִיר, מ"ר צְפִירֵי, — תַּיִש, Bock; bouc; he-goat: ואני הייתי מבין והנה צְפִיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ וְהַצָּפִיר קרן חזות בין עיניו (דני' ח ה). וּצְפִיר העזים הגדיל עד מאד (שם שם ח). האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס וְהַצָּפִיר השעיר מלך יון (שם שם כ-כא). הקריבו עלות לאלהי ישראל וכו' אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צְפִירֵי חטאת שנים עשר (עזר' ח לה). ויביאו פרים שבעה וכו' וּצְפִירֵי עזים שבעה לחטאת (דהי"ב כט כא). — ואמר הפיטן: בכה תבכה מחמשת ספרים, כנהרג כהן ונביא ביום הכפורים, ועל דמו נשחטו פרחים כצפירים ונדו כצפרים כהני צפורים (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת, קינ' ת"ב). בשאון קולך תזעק כצפיר ובמעשיך הרעים בבקר תצפיר, בשוקים ורחובות תדלג כשעיר ולשונך הרע כים יסעיר (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ח, מז:).