Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
צָבָר ° 1[מן הערב' צַבְר صبر, והוא שם העַלְוָי במקורות, ורק אחרי שהוכנס הצמח cactus האמריקני לארץ, התחילו לקרא גם לו בשם זה. ובמובן חדש זה נהוג השם היום בדבור, אף ככנוי לילד שגדל בארץ ישראל ולא למד מדרכי ארופה.], ש"ז, — שם צמח שעליו העבים יוצאים כמעין כוכבית מן השרש, ושמיצו מר, עַלְוָי, Aloe; aloès; aloe: כשיראה בקיאים מהרופאים שהשקו חולים נוטים למות סמים הנקראים בערבי שה"ס חנט"ל ובלעז קולקונטריד"א ואשקמוינא"ה והצבר ובלעז אלוא"י וכיוצא בהם (ר"ש א"ת, שמנה פרקים להרמב"ם ד). הצבר הוא אלוי חם וטוב לכל מיני נפוחים ולמעד הרגלים (אסף הרופא, כ"י מינכן, 31:). או ישים עליו פת חם או יטיף בו צבר בלול עם מים וימותו (התולעים) (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א). ולסתום הכאה ולהצמיח בשר' תחבשנו בצבר ולובן ביצה (שם ד ג). בו ישפוט האדם שזאת העוגה הנראית הירוקה מחוץ הלבנה בפנים היא לחם והוא היותר נאות שבמזונות לו, ושזה המין הצהוב המהיר להתפרק הוא צבר והוא מר (אמו"ר לראב"ד א ו, 28).