Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
צַיִד I 2בערב׳ ציד صيد., ש"ז, צָיִד, סמ' צֵיד, כנ' צֵידִי, צֵידוֹ, — א) מלאכת מי שהולך לָצוּד חיה או עוף, jagd; chasse; hunt(ing): ויהי עשו איש ידע צַיִד איש שדה (בראש' כה כז). ועשו אחיו בא מִצֵּידוֹ (שם כז ל). — גִבּוֹר צַיִד, מי שהוא חרוץ ומהיר במלאכה זו: הוא (נמרוד) היה גבר צַיִד לפני יי' על כן יאמר כנמרד גבור צַיִד לפני יי' (שם י ט). — ב) מה שתפס האדם בּצֵידוֹ: ויאהב יצחק את עשו כי צַיִד בפיו (שם כה כח). וצא השדה וצודה לי צַיִד3כך הקרי, הכתיב: צידה. (שם כז ג). וילך עשו השדה לצוד צַיִד להביא (שם שם ז).קום נא שבה ואכלה מִצֵּידִי בעבור תברכני נפשך (שם שם יט). הגשה לי ואכלה מִצֵּיד בני למען תברכך נפשי שם שם כה. ואיש איש וכו' אשר יצוד צֵיד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקר' יז יג). לא יחרך רמיה צֵידוֹ4[התקשו הפרשנים בפסוק זה; ואולם כל הפתגם קשור הוא אל הנאמר על האיש, שאשה זרה צדה את נפשו, כגון ואשת איש נפש יקרה (בעקר: יְקָרָהּ, הא מפיק, את נפשו של האיש שהיא קוראת לו אהובהּ ויקרהּ) תצוד, היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה וכו' (משלי ו כו-כז). וכן נאמר כאן, ובשאלה (כלום) לא יֵחָרֵך (האיש אשר אשה) רמיה צידו? וכמו שנאמר שם בהמשך: ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן (שם שם לא), כן כאן: והון אדם יקר חרוץ, כלומר וכל הונו של האדם ה"יקר" הזה כלה ונחרץ ואיננו. — ועי' גם במאמרים על פסוק זה המובאים בדגמאות לערך צָיָּד.] והון אדם יקר חרוץ (משלי יב כז). — ובסהמ"א: אם לא ימצא (עשו) ציד יביא מן הגזל (רש"י, בראש' כז ה). מה דג זה הבא מן הציד5[בתלמו' (נדר' כ:): מבית הצייד, ואולי גם כאן הכונה: מן הצַיָּד.], רצה אדם לאכלו צלי שלוק מבושל אכלו, כך אשתו של אדם וכו' (ר"י אלנקאוה מנוה"מ יד, 81). — ואמר הפיטן: דק קראות איש דמים לצוד ציד עשות לו מטעמים וכו' הבא מבוא בטרם ציד מציד יבא תם במטעמיו חש לבוא (איש עקוד, שבעתיא לי"א סדרים, גנזי שכטר ג,39). בציד דבק בוגד ומועל (ר' שמואל, שיר השירים, שם שם, 69). — ומ"ר, ואמר הפיטן: קומם ארון ובדיו והלבש אהרן מדיו ורובה וצודה בצידיו יאכל פרי מעבדיו (באשמורת הבוקר, סליח' ב עשי"ת).