Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
צַיְתָן *, ש"ז, נק' צַיְתָנִית,— אוהב להקשיב לשיחות אחרים, סקרן לשמע, neugierig; curieux; curious, eavesdropper: ארבע מדות בנשים, גרגרניות וצייתניות5[כך לנכון בדבר' רבה, ליברמן; ובמד"ר שבדפוסים (דבר' ו): צוותניות.] וקנאיות ועצלניות וכו' צייתניות5[כך לנכון בדבר' רבה, ליברמן; ובמד"ר שבדפוסים (דבר' ו): צוותניות.] מנין, דכתיב ושרה שמעת שהיתה מצייתת למלאכים (ר' לוי, דבר' רבה ליברמן, 106). כשבא הקדוש ב"ה לבראת חוה היה מתבונן מהיכן לבראת אותה וכו' אמר הקב"ה לא אברא אותה וכו' ולא מן העין שלא תהא עינה רמה, ולא מן האזן שלא תהיה צייתנית6[כך בדברי רבה, ליברמן; ובמד"ר שבדפוסים (שם): צוותנית.] וכו' (ר' יהושע דסכנין, שם שם). — °ובמשמ' חיובית, בעל משמעת, השומע לדברי האל וכדו', gehorsam; obéissant; obedient: ועל פתחינו כל מגדים, אלו המידות הטובות שלמדו ישראל ע"י הצרות והשמדות, חדשים וגם ישנים, ישנים שהיו מעולם רחמנים, בישנים גומלי חסדים, חדשים, שנעשו סבלנים, מתונים צייתנים (מדרש שה"ש ז יד, גרינהוט, מו.).