Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
פיס II * 1[עי' הערה לקמן.], קל לא נמצא.
— הִפע', *הֵפִיס2[רגילים לגזר פעל זה מן פוס או פיס, ופרנקל, WYKM ג, 258 גזרו מן פס בסור', ואינו נראה, ואין שרש כזה במשמ' מתאימה בלשונות הקרובות. אולם אפשר שאין הפיס זה אלא מבטא מטשטש תחת הפחיס בהבלעת החית (השוה תת, תותי במקום תחת, תחות), כלומר סחט את המרסה ע"י פחיסה ומעיכה; ועי' ערך פחס.], — הֵפִיס את המֻרסה, סחט אותה, פתח אותה ע"י לחצה ופחיסה, ausdrücken (e. Eiterblase); exprimer; to squeeze out: המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה לחה פטור (עדי' ב ה). המיפיס מורסא בשבת אם לקולפה או לעשות לה פה כדרך שהרופאים עושין חייב אם להוציא ממנה לחה פטור (תוספת' שם א ח). — ובסהמ"א: המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה וכו' חייב ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה הרי זה מותר (רמב"ם, שבת י יז). אלו עורות מטמאין במדרס וכו' ועור שמניח הרופא על ברכיו בעת שמפיס השחינין (הוא, כלים כד א). — והֵפִיס את העולם, סחט אותו3[רש"י פרש: כמו הפיס דעתו. אך נראה יותר לפרש: יוסף אשר סחט את (הונו של) כל העולם, כשבאו אליו בר, כמו מפיס מרסה.]: סר אפיס על שם יוסף שסר ומפיס את כל העולם כולו (ר' יהודה, ע"ז מג.).