Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
פָּקַם *, פ"י,— פָּקַם את פי הבהמה, שם רסן ומתג בפיה, zäumen; brider; to bridle: וישם ה' דבר בפי בלעם, שעיקם פיו ופקמו2[בדפוס': ופיקמו, ואולי הכונה לפִע'. בילקו' שמע' ועקמו, אבל צ"ל ופקמו, בבנין קל, וכך בתנחו' בלק טז.] כאדם הקובע מסמר בלוח (מד"ר במד' כ). ויקר אלהים אל בלעם וכו' כאדם שנותן כלינוס בפי בהמה ופוקמה להיכן שירצה, כך הקב"ה פוקם את פיו (שם שם). כשבא בלעם לקלל את ישראל פקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך (תנחו' בלק כד). וישם ה' דבר בפי בלעם, תקע בפיו ופקמו (ילמדנו, מובא בערוך ערך פקם).— ובסהמ"א: כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו ונתן לו הקב"ה רסן וחכה בפיו כאדם הפוקם3[בדפוסים ואף אצל ברלינר: הפוקס (בסמ"ך) וטעות היא.] בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה (רש"י במד' כג טז).