Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
פֵּגָם * 1[הוא פיגנא בארמ' שבבבלי ע"ז כח., בסור' ובערב' פיג'ן فيجن, והיא המלה היונית πήγανον. פיגום (תוספת' ב"ב ו ב) אינו ענין לכאן. עי' לו 317, Flora III וכו']., פיגם ש"ז, — מין עשב מר, בעל פרחים ירקרקים ששימש גם ברפואה (Ruta graveolens), Raute; rue; rue: הפיגם והירבוזין וכו' פטורין מן המעשרות (שביע' ט א). אין מרכיבים פיגם על גבי קדה לבנה מפני שהוא ירק באילן (כלא' א ח). שרשי המינתא והפיגם וירקות שדה וכו' (עוקצ' א ב). — ועלי הפיגם: אלו בגדי אדם הראשון שהם דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה (מד"ר ברא' כ). — ובסהמ"א: זיעת הפיגם היא פיגנון2[זאת המלה היונית.] (אסף 41). ועשב פיגם היא רוטא (שבתי דונולו, מרקחות I).