Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
פִּקְפֵּק II *, — פִּקְפֵּק בפיו, הפיק דברים בפיו, דּבֵּר: חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב, מ"ט אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר אבא גזירה חדשה היא ואין מפקפקין6[כאן ברורה ביותר משמ' זו של פִּקְפֵּק כפקפוקי דברים: אין מדברים עליה. וכך שם בגמרה בארמ': כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלי טעמא עד תריסר ירחי שתא, ע"כ. ורש"י כותב: ואין מפקפקין בה, ואין מפרשין טעמה כדמפרש ואזיל, מפקפקין לשון חטיטה בדבר סתום לפשפשו ובלעז פורייד כמו מפקפק ונוטל אחת מבינתיים, ע"כ.] בה (ע"ז לה.) אל תפקפק בפיך ואל תאמר7[בצורה זו מובאת במדרש בין שאר דרשות על דברי אביגיל אל דוד (ולא תהיה זאת לך לפוקה, ש"א כה לא) אף הדרשה, שצורתה בירוש' סנה' ב ג: פיקפוקי דברים היה שם, א"ל (אביגיל) כד תיפוק פקפוקתך יהו אומרים עליך שופך דמים את (עי' א. פִּקְפּוּק, הערה 5). וגם כאן נדרשת פוקה כשמוש הפעל פקק במשמ' פטפט בסור': אל תפקפק (ז"א תפטפט) בפיך ואל תאמר. ואמנם אפשר שבעלי המדרש הרחיקו את הדרשה מלשון הירוש' וקרבו אותה למשמ' של א. פִּקְפֵּק, ועי' בהערות לפעל זה על דרשה אחרת באותו מקום במדרש.] בשביל שאתה מלך אין אדם מוכיחני (מדר' תהל' נג, בובר, קמד.)