Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
עשֶׁף * 1[בארמ': עושפא, עשפא; וכן בת"י במקום מחרשתו, למחרשות (ש"א יג כ-כא). ובערב' אִשְׁפַי اشفى, ועי' בפרוש רה"ג, רמב"ם ור"ש, ובסה"ש לריב"ג ערך חרש, ועי' גם בִּקּוּעַ, מָקוֹף.], עושף, ש"ז, — הצד העליון החד והרחב של הקרדם, בהבדל מן בית בקוע, הצד היורד והמתעגל של הקרדם: קורדום שניטל עושפו2בכ"י פרמה מנֻקד: עוּשְׁפּוֹ. טמא מפני בית בקועו ניטל בית בקועו טמא מפני עושפו2בכ"י פרמה מנֻקד: עוּשְׁפּוֹ. נשבר מקופו טהור (כלים יג ג). קרדום שעשאו מן הטמא ועשפו3[כך בדפו', וכך הגרסה ברמב"ם הלכ' כלים יב ו, ואצל צוק"מ: ועשהו. מן הטהור טהור עשאו מן הטהור ועשפו3[כך בדפו', וכך הגרסה ברמב"ם הלכ' כלים יב ו, ואצל צוק"מ: ועשהו. מן הטמא טמא (תוספת' שם ב"מ א ג).