Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
עַלְוָה ש"נ,— כמו עַוְלָה, בסרוס האותיות1[עי' רד"ק. ובכמה ספרים הגרסה: עַוְלָה, ובק"א כתיב עלוה וקרי עולה, עי' גינצבורג.]: מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עַלְוָה (הוש' י ט).— ואמר הפיטן: הלכו ימותי באין שלוה וספו בלי חדוה וירשו בני עלוה מקום אהלי ([ירשו] למצער, קונטר' הפיוט' נו). מי אל זולל ישוה יקר או איש ישר לבני עלוה איכה יתחר את הסוסים מי עם רגלים אין לו שלוה (רמב"ע, מה אשיב, 198, Monats. 1896). צורי פדני באהבה מיד בני עלוה (ר' סעדיה בן יוסף, מטמוני מסתרים, מק"נ ט, 27).