Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
סָרוֹק *, ש"ז, מ"ר סָרוֹקוֹת, סָרוֹקִים, סרוקין — מי שאומנתו סריקת צמר ובגדים וכדומ' Hechler, Wollkämmer; cardeur, peigneur; carder, woolcomber: שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמיי מה שהסדוק1[כך בכ"י במקום שהסרוק, וכן גרסת הערוך ועוד ספרים; ובס"א ושהסורק.] נותן בצמר פטור מן הדמיי (דמאי א ד, מדב"מ). י"א מוכים שהכובס מוציא הרי אלו שלו מה שהסרוק2[כך לפי גרסת מדב"מ. וכן בירוש' גני' 254. ובס"א ושהסורק.] מוציא הרי אלו של בעל הבית (ב"ק י י). עור הכר עור הכסת מדרס עור הסרוק3[פרש ר"ע ב"ט וז"ל: עור שחוגרים אומני המסרקות על מתניהם, ע"כ. ורמב"ם פרש העור שמוכרי הצמר כורכין בו הצמר הסרוק, ע"כ.] עור הסורק רבי אליעזר אומר מדרס וחכמים אומרים טמא מת (כלים כו ה). — ומ"ר: קנה מאזנים של סרוקות4[בכ"י פרמה מנֻקד שֶׁלַּסָרוֹקוֹת.] טמא מפני אנקליות (שם יב ב). כל שעיסקן עם הנשים לא יתייחדו עם הנשים כגון הסדרין והסרוקת5[בדפו' והסריקות, וצ"ל והסרוקות.] וכו' (תוספת' קידוש' ה יד). כל שעסקיו עם הנשים סורו רע כגון הצרובים והסרוקין6[כך גרסת הערוך, ובדפו' הצורפים הסריקים.] והנקורות וכו' (גמר' שם פב.).