Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
סָנַף *, פ"י, — חִבר וכלל, anreihen, einschlichliessen; insérer, ajouter; to insert, include, סָנַף מום עם, או בין המומים: המוכר שפחה לחבירו על מנת שיש בה מומין ואמ' לו חולה במקור נדפס 'ואמ' לו היה חולה' היא שוטה היא נכפית היא שעייא היא והיה בה מום אחר וסנפו עם המומין הרי זה מקח טעות (תוספת' ב"ב ד ה). המוכר פרה לחבירו ואמר לו פרה זו נגחנית היא נשכנית היא וכו' והיה בה מום אחר וסנפו בין המומין הרי זה מקח טעות (ר' יוחנן, ב"מ פ.). — ובסהמ"א: דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין כדי לסנוף חקק על החקק (רש"י, סוכ' ד:). בסוריא הוא ארם צובה שכבש דוד וסנפה עם ארץ ישראל (הוא, קידוש' לח:). סינופי יריכי לבר ראשי ההוצים ישב3צ"י יסב. לצד שדה חבירו וכשיהיה סונף ההוצים כשיכלה האחד ויתן את חבירו יסנפנו מבחוץ (הוא, ב"ב ד:).
— פֻע', °סֻנַּף, בני' מ"ר מְסֻנָּפִים, מסונפין, — שסנפו אותו: שהיו הקורות מסונפין זה עם זה ונתחברו (ערוך ערך סנף).