Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
סַלָּת *, ש"ז, מ"ר סַלָּתִּים, – איש הָעֹשֶׂה סֹלֶת: ים נפה של סלתים1[כך במדב"מ, ויש דפו' סילתין.] טמא וכו' וחכ"א כלם טהורין חוץ מתלוי נפה של סלתין ותלוי כברת גרנות (כלים יה ג-ד). ומפני מה נפה של סלתין2[כך בדפוס, ובכ"י א"פ סולתין]. טמא מפני שהוא מחזירו לכלי ושל בעלי בתים טהור עד שיחזירו לכלי ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף של סלתין3[כך בדפוס, ובכ"י סלתון]. טהור (נפה) עד שיחזירו לכלי (תוספת' שם ב"מ ה ה). – ובסהמ"א: כלי עץ שהסלתים מרקדין עליו את הסלת מתטמא ושל בעלי בתים טהור (רמב"ם, כלים ה א).