סִיֵּף — Ben-Yehuda Dictionary

Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.

סִיֵּף

סִיֵּף *, סייף, פִע' מן סוף, — א) כלה ואבד vertilgen; exterminer; to exterminate: א"ל אשכול (לאברהם) מה את הולך ומסייף2[נ"א ומסיים, ועי' הערת תיאוד'.] עצמך בין שונאיך (מד"ר בראש' מב). נמשלתם כעפר הארץ מה עפר הארץ מי יכול לסייף את עפר הארץ נמשלתם כחית השדה ומי יכול לסייף את חית השדה נמשלתם ככוכבים מי יכול לסייף את הכוכבים (שם ק). — ב) ובמשמ' עשה לבסוף: למלך בו"ד שבנה פלטרין ושיכללה ובשמחתו ששמח בה סייף3[עי' הערת מא"ש. ואולי זה מן סף כמו הסתופף, (תהל' פח יא).]  בה בית דירתו (אליהו זוטא ב).

— *פֻע', סֻיַּף, בינ' מ"ר נק' מְסֻיָּפוֹת, מסוייפות, — שהשאירו אותן לבסוף, כמו סְיָפוֹת: הככרות והמסוייפות הרי אלו פטורות וכו' אילו הן המסוייפות משיקפלו המקצועות (ירוש' דמא' א א). הפגין של שביעית אין שוקלין אותן ובמסוייפות מותר מפני שהיא מלאכתן (שם שביע' ד ו).

— נתפ', *נִסְתַּיֵּף, — שֶסִיּפוּ וגמרו אותו: נסתייפו התאנים והוא משמר שדהו מפני ענבים (שם דמאי א א). כשם שאין אדם יכול לסייף עפר ארץ כן אין זרעך מסתייפין (מדה"ג שכטר, ושמתי את זרעך).

Ben-Yehuda Abbreviations