Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נָשָׁא II פ"ע, קל, רק בינ' נשֵׁא, נשֶׁא, מ"ר נשְׁאִים, — כמו נָשָׁה, נשא בפלו', תבע ממנו חובו: ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשֶׁא וכל איש מר נפש (ש"א כב ב). כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נֹשֶׁא1ס"א נשֵׁא בצרי, וגם נשֶׁא. בו (ישע' כד ב). משא איש באחיו אתם נשאים2כך הכתיב. והקרי: נֹשים. (נחמ' ה ז).
— הפע', יַשִּׁיא, — השּׁיא בו אויב, נגש אותו לשלם חובו, הצר לו, הציק לו: מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו לא יַשִּׁיא אויב בו ובן עולה לא יעננו (תהל' פט כא-כג).