Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נָמַר *, — קל לא נהוג.
— פִע', *נִמֵּר, פ"י, — נִמֵּר את השדה וכיוצא בזה, עשה אותה חבורות חבורות כמו עור הנמר: המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים (ר"ע, פאה ג ב). לא חייב רבי עקיבה אלא כמנמר לקליות אבל במנמר לאוצר לא (שמואל, מנח' עא:).
— פֻע', *נֻמַּר, מְנֻמָּר, מנומר, — בגד מְנֻמָּר: אין לוקחין מגרדי לא אירין ולא נירין וכו' אבל לוקחין מהן בגד מנומר (ב"ק קיט:). — אתרוג מנֻמר: אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן ומנומר (סוכ' לו.). — ובסהמ"א: מלכות יון ונקראת נמר על שם שהיתה גוזרת גזרות על ישראל מנומרות ומשונות זו מזו (מיוח' לרש"י, דני' ז ו).