Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נָגַשׂ פ"י, נֹגֵשׂ, נֹגְשִׂים, תִּגֹּשׂ, יִגֹּשׂ, תִּנְגֹּשׂוּ, — נָגַשׂ בפלוני ואת פלוני, דחק ואלץ את פלוני לעשות דבר, בפרט לעבד עבודה או לשלם נשיוֹ, drängen, treiben; pousser, presser; urge, drive: ויצו פרעה ביום ההוא את הַנֹּגְשִׂים בעם ואת שטריו לאמר לא תאספון לתת תבן לעם וכו' ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו (שמות ה ו-ח). — ובדבר פריעת חוב: וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יִגֹּשׂ את רעהו ואת אחיו וכו' את הנכרי תִּגֹּשׂ ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (דבר' טו ב-ג). — ובכלל בענין לחץ: הן ביום צמכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תִּנְגֹּשׂוּ (ישע' נח ג). — ומצוי בסהמ"א: ואם שמא חס ושלום הייתי מעכב לזה הזמן הנזכר שקבלתי עלי לפרעון מיד יהא רשאי לכופני ולנגשני בין בדיני ישראל בין בדיני אוה"ע (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' נה). כל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו עובר בלא תעשה (רמב"ם, מלוה ולוה א ב). — ופָעוּל: ויאות להיות שאר כחות הגוף נגושים ומנוצחים לאלה כחות הפועלים (ר"א בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי 32). — ובמשמ' הכריח, חִיֵּב דבר: וזה יגוש להעביר האסור מעל האם (ישועה בן יהודה הקראי, ספ' הישר 72). כי האם כבר נתקיים בה שני אופנים יגשו איסורה הא' היותה ערוה להאב וכו' (שם).
— נִפע', נִגַּשׂ, — נִגַּשׂ פלוני, שֶׁנָגְשׂוּ אותו, האויב וכדומ': ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נִגַּשׂ העם ויתחבאו העם במערות (ש"א יג ו). ואיש ישראל נִגַּשׂ1בקצת ספרים נִגַּשׁ, וְנִגַּשׁ, בשין ימנית. ונמסר: נגּשׂ ד וסימ' ואיש ישראל ראו כי צר לו, ואיש ישראל נגש, ונגש העם איש באיש, נגש והוא נענה. ביום ההוא (שם יד כד). — ובמשמ' חש א"ע דחוק: ויי' הפגיע בו את עון כלנו נִגַּשׂ1בקצת ספרים נִגַּשׁ, וְנִגַּשׁ, בשין ימנית. ונמסר: נגּשׂ ד וסימ' ואיש ישראל ראו כי צר לו, ואיש ישראל נגש, ונגש העם איש באיש, נגש והוא נענה. והוא נענה ולא יפתח פיו (ישע' נג ו-ז). — נִגַּשׂ זה בזה, שדֹחקים זא"ז: וְנִגַּשׂ1בקצת ספרים נִגַּשׁ, וְנִגַּשׁ, בשין ימנית. ונמסר: נגּשׂ ד וסימ' ואיש ישראל ראו כי צר לו, ואיש ישראל נגש, ונגש העם איש באיש, נגש והוא נענה. העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד (שם ג ה). — ואמר המשורר: ואיך יוכל יציר חמר נגש ונענה, לפניך די לערוך ומחר בקבר יחנה (ר"י הלוי, ישן מתי תקיץ).